הרמת מסך ואחריות אישית בתאגיד:גלגול כספים על ידי חברה בעמ 

הרמת מסך ואחריות אישית בתאגיד:"גלגול כספים" ע"י חברה בע"מ

במסגרת האוטנומיה של בעלי השליטה להפעיל את עסקם, מכיר בית המשפט אף בתופעה המוכרת כ"גלגול כספים" או כ"גלגול חובות".

במונח זה אנו מכנים מצב רווח בעולם העסקים הישראלי, המאופיין על ידי קיום התחייבויות קודמות תוך שימוש באמצעים המתקבלים מלקוחות מאוחרים, ותוך אמונה כי במהלך עסקים שוטף ורגיל ניתן יהא לקיים את ההתחייבויות כלפי האחרונים, מתוך כספים שיוזרמו על ידי לקוחות נוספים בעתיד.

למותר לציין, כי אם מתנפצת האמונה שאכן יוזרמו כספים מלקוחות חדשים, שיהיה בהם די בכדי לכסות את ההתחייבויות הקודמות, והמציאות הקודרת גורמת לחסרון כיס עקב פעולת "גלגול" זו, גורם הדבר לעיתים - קרובות יתר על המידה במחוזותינו - להתמוטטות העסק שנקט בשיטה זו.

במצב זה, מלבד הסיכון של האורגן כי תוטל עליו חבות אישית לחובות החברה, קיים לו אף הסיכון בהרשעה פלילית מחמת העבירות הפליליות של 'גניבה בידי מורשה' , 'קבלת דבר במרמה', ו'תרמית'.

במסגרת דיוננו נתמקד בשאלה האם, לכשתוכח תופעה של גלגול כספים בחברה שקרסה, היש מקום , מחמת עובדה זו , להטיל אחריות אישית על האורגן, וזאת בין מחמת עילת הרמת המסך, ובין מחמת חבות אישית בנזיקין, ומכח הטענות כי מדובר במקרה " הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה... ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה" כלשון סעיף 6 לחוק החברות לאחר תיקון מס' 3, או מחמת טענות נזקיות כגון רשלנות , או אף תרמית.

בחינת טענת "סיכון בלתי סביר":

אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי מרבית העסקים במדינה פועלים בשיטת גלגול חובות. חלקם פועלים כך תוך כדי קבלת יעוץ כלכלי רצוף.

מבחינה כלכלית, ספק בעיני אם נכון הדבר לשלול ולפסול שיטה זו על פניה .
אין ספק כי 'גלגול כספים' הינו שימוש בכספי לקוחות שלא למטרה המקורית שלשמם הם ניתנו.

ברם, בעסק המצוי ביתרת חובה או הזקוק לגלגול כספים עקב בעיות תזרימיות, יכול שיהיו לו שני שימושים בכספים הנכנסים לעסק: ניצולו לכיסוי התחייבות שהגיע זמן פרעונן (לספקים או לבנק), או ייחודו בנפרד ושמירתו לצורך העסקאות שלשמן נתקבלו אותם כספים.

לגישה השמרנית, אשר רואה רק את אינטרס הלקוחות מול עיניה, ולפיה יש לאסור שימוש בכספים המתקבלים לשם כיסוי חובות קודמים, שמא יבולע ללקוחות החדשים, המסקנה הינה כי יש לשמור כספים אלו בנפרד, תוך ייחודם לעסקאות העתידיות.

ייחוד כספים זה, אף אם ייעשה על דרך הפקדתו בבנק, חייב להיעשות בנפרד מהחשבון השוטף, שהלא זה נמצא ביתרת חובה, ולגישה האמורה אין לאפשר לכספים החדשים לפתור את בעיות העבר, ולהתמזג עימם.

לדעתנו, בהפקדת כספים אלו כיתרת זכות בחשבון נפרד, אין תכלית כלכלית אמיתית:

ראשית, היה והעסק יתמוטט, בהתאם להסכמים הסטנדרטיים של כל בנק עם לקוחותיו, באם העסק חב כספים לבנק, רשאי הבנק לשלוח ידו לכל חשבון של אותו לקוח לשם כיסוי החוב, ואף בסניפים אחרים, וממילא תבלע יתרת הזכות, ויבולע לאותם לקוחות.

שנית, אף אם העסק לא מתמוטט, בשיטה האמורה נמצאת מקרבו לכך, שהלא אין ספק כי ריבית הזכות שתתקבל מהפקדת הכספים קטנה באופן משמעותי מריבית החובה שמשלם העסק בחשבונו השוטף המצוי, מטבע הדברים ביתרת חובה, או שהוא קטן לאין שיעור מריבית ו/או מקנסות שנאלץ העסק לשלם עקב אי עמידתו בתנאי תשלום לספקיו.

שלישית: שיטת גלגול הכספים אכן מסייעת לעיתים לעסק לא רק 'להתגלגל', אלא אף לשוב לאיתנו.

נראה, אם כן, שאין בטחון כלכלי או תועלת כלכלית ב"ייחוד הכספים" מבחינת העסק, או אף מבחינת הלקוחות עצמם.

בחינת הפסיקה מלמדת, כי אף מבחינה משפטית יש לדחות הטענה ש'גלגול חובות' מהווה "סיכוון בלתי סביר" לכשעצמו.

הפסיקה, בשורת פסקי דין , קבעה כי אין פסול , לכשעצמו, ב"גלגול כספים".
כך, בענין מרדכי לארי הוכח, ששיטת גלגול הכספים דווקא צימצמה את מחוייבויותיו כלפי לקוחותיו, ובמהלכה, ובגללה, הוא הצליח לעמוד ביותר התחייבויות ללקוחותיו.

כך, בענין ציון חברה לביטוח בע"מ נ' ליאון ברגר ואח', נפסק כי לא יעלה על הדעת שבכל סיטואציה של גלגול חובות יאמר כי הדירקטורים אחראים אישית, באם החברה התמוטטה במועד קרוב לאחר נטילתה של החבות החדשה".
באותו ענין נקבע כי "הדגש חייב להיות מושם על כך שבעת נטילת החבות
החדשה לא היה סיכוי סביר שאותה חבות תכובד. לענין זה יכולה להיות
חשיבות לשאלת הזמן שעבר מאז נטילתה של החבות החדשה ועד להליכי
הפירוק ... ככל שהזמן קצר יותר, מאז נטילת החבות החדשה, תהיה
נכונות גדולה יותר להסיק קיומה של תרמית".

לאור זאת, המסקנה המתבקשת הינה כי גלגול כספים, ככל שהוא נעשה בתום לב, אינו מהווה 'סיכון בלתי סביר' או 'ניהול שלא לטובת העסק' , אלא דרך ניהול עסקים לגיטימית וסבירה.

עם זאת, לא ניתן לזלזל בסיכון המסחרי שבתופעת גלגול הכספים, וביכולתו של העסק ליצור חובות עתידיים גבוהים ולא סבירים בדרך זו, המסכנים את המשך קיומו ועמידתו בהתחיייבויות העתידיות.

קיימת סכנה של "התמכרות" לשיטה, כמו שמשקי בית רבים "התמכרו" בין מרצון ובין מאונס, אך כשיטה, ל"אובדרפט".

בענין אור אלום בע"מ נ' גליק מור חיים בע"מ ואח'. מציין בית המשפט כי ההלכה בארה"ב הינה שלחברה אסור לבסס את פעולותיה על אשראי הניתן לה על ידי הבנק, ועל משיכות יתר: חייב להיות לה הון שיהווה את הבסיס להתחייבויות שהיא נוטלת על עצמה. על מנהלי החברה לדאוגלכך שיהיה בידה הון עצמי הדרוש לניהול עסקיה ובהתאם לגודל התחייבויותיה, ומי שנוטל על עצמו את ביצועה של עסקה מבלי שבידו המימון לכך, צפוי להיות אחראי באופן אישי להתחייבויות שנטל בשם החברה.

נראה, כי בתיקון מספר 3, עת קבע המחוקק את הסייג בדבר " ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה", הדגיש המחוקק את הצורך לקיומו של הון חוזר למימון פעילות החברה.

כן ברור , כי שימוש מושכל בטכניקה זו של גלגול כספים, יכול להיעשות אף בכוונה תחילה- "עוקץ" בעגה המקובלת.

לפיכך, בכל מקרה שמוכח כי החברה נקטה בטכניקה זו של גלגול כספים, יש לבחון דרך התנהגותה - הסבירה היא אם לאו. בחינה זו יכול שתהווה את קו התפר שבין כשלון מסחרי בתום לב, לבין ניהול עסק ברשלנות או בתרמית.

הבחינה אינה רק אם היתה ציפיה לקבלת כספים עתידיים, אלא אף אם הציפיה היתה סבירה (בחינה אובייקטיבית).

הפסיקה אימצה ההלכה לפיה, כאשר חברה המשיכה בניהול עסקים ונטלה על עצמה חבויות, שעה שלדעת מנהליה לא היה סיכוי סביר שההתחייבויות החדשות יכובדו, משמעות הדבר ניהול עסקים בתרמית.

אבן הבוחן הינה, ללא ספק :"סיכוי סביר" כי אכן ייכנסו כספים נוספים, בהם ניתן יהא להשתמש לצרכיהם של הלקוחות החדשים.

יסוד הציפיות הסבירה הינו יסוד מפתח בסוגיה זו.
כך, בענין ארנרייך , בחן בית המשפט את נסיבות המקרה, והגיע למסקנה כי מדובר בגלגול חובות פסול, המלמד על כוונת התרמית של המנהל.

את קביעתו זו השתית בית המשפט נוכח העובדות "...שחרף הקשיים הכספיים, המשיך במכירת דירות באתרים שטרם נבנו ובהעמסת חיובים נוספים על שכמן של החברות. בדרך זו הכניס את החברות לסחרור אינסופי של "גלגול כספים", שחובה היתה עליו לצפות את סופו."
חשיבות מיוחדת קיימת לבחינת התנהגות האורגן בסמוך לפני קריסת החברה, באשר זו משליכה , במישרין, לענין קביעת העדר כוונתו לפעול במרמה.
כך, למשל, רווח אישי כתוצאה מגלגול הכספים, מן הדין שיביא לחיובו האישי.

יצוין, כי בענין ארנרייך, אכן נקבע כי לאורגן היתה גם נגיעה אישית, שכן, כל חוזה מכר שנכרת זיכה מיד את חברתו בדמי התיווך שהגיעו לה.


נסכם,אפוא, את עמדת הפסיקה בענין גלגול חובות:

השיטה, כשיטה, אינה פסולה . היא דרך לגיטימית לניהול עסקים, ובלבד
שהתקיימו התנאים הבאים:-

א. היא נעשתה בתום לב.
ב. היא נעשתה על סמך ציפיה לקבלת כספים עתידיים, ולא כשיטת גלגול כספים אינסופית. גלגול אינסופי, כאמור, מחייב מסקנה בדבר התמוטטות צפויה. אין לו תכלית, והמשכו , אפוא, מעיד על כוונת מרמה.
ג. הציפיה לקבלת כספים לא היתה בבחינת משאלת לב אלא סבירה מבחינה אובייקטיבית.
ד. העדר אינטרס אישי: בחינה האם גלגול הכספים יצר טובות הנאה לאורגן. קיומו של אינטרס אישי - מעיד על כוונת מרמה
ה. יש לקחת בחשבון את משך הזמן בו נעשה גלגול החובות, כמו גם את טווח הזמן שחלף בין ה'גלגול' לבין קריסת החברה. ככל שהטווח קצר, קיימת סבירות לידיעה בדבר קריסה צפויה.


מאמר זה מיועד למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו מיועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

משרד עו"ד ונוטריון זילברפלד אבי עוסק במשפט מסחרי מעל לעשרים שנה, ומתמחה בדיני בנקאות.

עו"ד זילברפלד הנו מחבר הספר "אחריות אישית בתאגיד והרמת המסך: דין, פסיקה ופרקטיקה".